המוות והחיים ביד הלשון כבר נאמר במשלי, ובעידן העכשווי ניתן להוסיף כי גם המקלדת יכולה לחרוץ דין.

בימים האחרונים סערה הרשת בעקבות פוסט אותו פרסמה אשה ממוצא אפרו אמריקאי. האשה שהינה כהת עור הגיעה לסניף משרד הפנים בתל אביב וטענה כי הופלתה לרעה בשל צבע עורה.

בפוסט שפרסמה ברשת החברתית היא האשימה גם את מנהל הלשכה אריאל רוניס, בעברו איש שב"כ בכיר.

הפוסט הפך במהרה לויראלי כאשר למעלה מ-6000 איש שיתפו אותו. חלקם הוסיפו מילים ארסיות משלהן והסערה הייתה רבה.

לאחר יומיים קשים פירסם מנהל הלשכה אריאל רוניס פוסט תגובה שנראה כי נכתב מדם ליבו:

"עד לפני יומיים חיי נראו כלקוחים מתסריט ורוד. גמלאי (שב"כ) התקבלתי לתפקיד מנהל בלשכת רשות ההגירה והאוכלוסין. כל מה שרציתי – היה לי. לפני יומיים הגיעה גברת ללשכה על מנת לקבל שירות כלשהו. באותה עת סייעתי לאנשים נוספים. היא ביקשה את השירות באופן מיידי ומיד החלה צועקת כי אי-קבלת מבוקשה זו גזענות".

בהמשך הפוסט תיאר רוניס את פעילותו למען שיוויון בין המגזרים והעמים וציין כי הוא רחוק מלהיות גזען.

והוא המשיך וכתב: "לא עבר זמן רב וקיבלתי טלפון מפניות הציבור במשרד. לאחר כמה שעות הופיע פוסט מסוגנן היטב (מפליא, הרי הגברת דיברה עמי עברית מעורבבת באנגלית) וכן מאמר במאמאזון, ראיון ופסטיבל תקשורתי שלם. לא עברו יומיים ולפוסט מעל 6,000 שיתופים, כל אחד מהם חץ מחודד שננעץ בבשרי. אני? גזען? כל פעילותי במשך כל שנות חיי נעלמה כלא הייתה ובמחי יד, או באבחת הבל פה של מי שנדרשה לעמוד בתור כמו כולם, פגה. המשתפים המשיכו, בזריזות של עושי מצווה, להמטיר את חיציהם. לא עוצרים ולו לרגע לשאול (האם גם העובדת הנזכרת וגם אני גזענים? כיצד זה הגברת בסוף קיבלה שירות לאחר שנעמדה בתור האמהות? מדוע לא עשתה זאת קודם?).

"איני מאשים אותם. גם אני הייתי מזדעזע למראה פוסט כזה ואולי גם אני הייתי מצקצק בלשוני ומשתף בצדקנות בלי לחשוב על ההשלכות. חבריי ומשפחתי תמכו. היה ברור לכולם שהגברת טעתה בבחירת המטרה. אך מכריי הם מעטים לעומת אלה שאינם מכירים ומיהרו לשפוט. שמי, שאותו עמלתי לבנות במשך שנים, הוא עתה שם נרדף לתואר הקשה ביותר שניתן היה לחשוב עליו בהקשר אליי – גזענות. אני מבין שזו תהיה מנת חלקי מעתה ואילך. אני מנסה להיות שלם ומפויס ועל כן חשוב לי להדגיש כי איני כועס על אותה אישה שעל פי תמונותיה נראה שכבר הצליחה להתגבר על אותה 'מכה קשה' שחוותה. אני איני מצליח. היו שלום!!".

דקות ספורות לאחר שפירסם את הפוסט, נשמעה ירייה בהוד השרון, ורוניס השיב נשמתו לבורא.

ניתן רק לשער את תחושתה של האישה שפתחה במאבק, והיא כתבה בתגובה "היום בבוקר קמתי לידיעה מהגרועות ששמעתי בחיי. אני מצטערת בכל מאודי על אובדן חייו של אדם. במשך שנים חוויתי בישראל אפליה. בפעם היחידה שסיפרתי את סיפורי אדם נפגע. אין מצטערת ממני. לו הייתי יכולה הייתי שותקת גם הפעם".